החלטה בתיק ת"א 37524-07-12

1.         לפני בקשת הנתבעת (להלן:"המבקשת") לחייב את התובעת (להלן:"המשיבה") בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיה בסך של 125,000 ש"ח או בסכום אחר, כתנאי להמשך הדיון בתובענה, לפי הסמכות הקבועה בסעיף 353 א לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 (להלן:"חוק החברות").

2.         תמצית טענות המבקשת :

א.         המשיבה היא חברה זרה בע"מ, שהגישה תביעה בסכום כספי לא מבוטל כנגד המבקשת ודי בכך כדי לחייבה להפקיד ערובה.

ב.         כמפורט בכתב ההגנה, המשיבה התקשרה בעבר בהסכם מסחרי עם המבקשת ובמסגרת זו התחייבה להעמיד בטוחות לטובת המבקשת להבטחת פירעון חובותיה למבקשת. המשיבה לא העמידה נכס ששייך לה כבטוחה, אלא התחייבה לרשום משכנתא לטובת המבקשת על דירה השייכת לאחד מבעלי מניותיה של המשיבה ואין מחלוקת כי המשיבה אף נמנעה מלרשום לטובת המבקשת את המשכנתא האמורה.

            עובדות אלה מעלות חשש כבד כי למשיבה אין נכסים בישראל, ודאי שלא נכסים משמעותיים, מהם תוכל המבקשת להיפרע בבוא היום וכי מדובר בבעלת דין שלא תמהר לשלם הוצאות שיפסקו כנגדה.

ג.          מעיון בכתבי הטענות עולה כי בירור התביעה יגרום הוצאות מרובות למבקשת.

3.         תמצית טענות המשיבה:

א.         לא צורף תצהיר לבקשה ולא אסמכתא כלשהי ועל כן, יש לסלק את הבקשה. 

ב.         המשיבה הינה חברה קפריסאית ומדינת קפריסין חברה באמנת האג ועל כן, עובדת היותה חברת חוץ אינה יכולה לשמש שיקול המחזק את המסקנה כי יש לחייבה בהפקדת ערובה עקב היותה תובעת זרה ויש לפנות לכל יתר השיקולים המפורטים בפסיקה ולבחון האם יש בכוחם להשפיע על חיובה.

ג.          מצבה הכלכלי של המשיבה איתן. המשיבה העמידה לטובת המבקשת בטוחות יקרות ערך בדמות נכסי מקרקעין למגורים ויש לה רכוש רב בארץ השווה מיליונים רבים. רכוש זה משועבד למבקשת על דרך של הערות אזהרה, כך שהדירות לא יכולות להימכר ולא יכולה להתבצע בדירות כל דיספוזיציה לרבות שעבוד.            

ד.         סיכויי התביעה טובים מאוד ולמשיבה קיימת עילת תביעה מוצקה כנגד המבקשת.    

4.         בתשובה לתגובה מוסיפה המבקשת וטוענת כדלקמן:

א.         בתגובת המשיבה לא ניתן למצוא ולו נימוק אחד המצדיק סטייה מן הכלל הקבוע בסעיף 353א לחוק החברות. עיון בתגובה רק מחזק את הצורך לחייבה בהפקדת ערובה.

ב.         הערות האזהרה הרשומות על שני נכסי המקרקעין לא תוכלנה להועיל למבקשת, אם תמנע המשיבה מלשלם לה את ההוצאות שיפסקו לטובתה.

ג.          בתגובה מודה המשיבה כי התקנות לביצוע אמנת האג אינן מקנות לה מעמד מיוחד או עדיף על חברה ישראלית. על כן, העובדה שאין למשיבה נכסים בארץ או הון מוכח, משמשת נימוק חשוב לחיובה בהפקדת ערובה, בדיוק כפי שהיו פני הדברים לו היה מדובר בתובעת ישראלית.

ד.         המשיבה עצמה לא טענה כי סיכויי התביעה "גבוהים במיוחד" ובכל מקרה, מדובר בתביעה שסיכוייה קלושים.

ה.         הבקשה מיוסדת על טענות משפטיות ועל נספחים שצורפו לכתבי הטענות ולכן, לא היה כל צורך לתמוך את הבקשה בתצהיר.   

5.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה מהנימוקים כדלקמן:

א.         סעיף 353 א לחוק החברות קובע: